Lieberman's full remarks in Hebrew

 

[These are the exact words of the Lieberman speech which were mistranslated in the English translation.

Regarding Annapolis, he said

"There is one document that is mandatory for us, and it is not a matter of the Annapolis conference"

The translation stated "Annapolis accords." There were no such accords.

Lieberman also said,

"The Israel government never ratified Annapolis"  - without specifying further.

The speech has a specific commitment both to the roadmap and to UN Security council resolution 1505 - a Palestinian state.]

http://www.mfa.gov.il/MFAHeb/Diplomatic+updates/Events/Statement-+b-+incoming-FM-+Liberman-+at-inauguration-01-Apr-2009.htm

 

 

 דברי שר החוץ הנכנס אביגדור ליברמן בטקס חילופי שרים

1 אפריל 2009
אנחנו נכבד את כל ההסכמים ואת כל ההתחייבויות של הממשלות הקודמות, משום שבמדינת ישראל יש רציפות שלטונית, ונפעל לפי מפת הדרכים במלואו, כולל מסמכי זיני וטנט.
 

  שר החוץ אביגדור ליברמן (


צהריים טובים, כבוד שרת החוץ היוצאת, כבוד סגן השר היוצא, סגן השר הנכנס, עובדי המשרד, אורחים נכבדים, המנכ"ל.
 
כשלמדנו, במסגרת לימודי היחסים הבינלאומיים, מהי מערכת בינלאומית, למדנו שיש מדינה ויש ארגונים בינלאומיים וכל מיני חברות כלכליות חובקות-עולם. מאז השתנו פני הדברים, ובמערכת המודרנית ישנן, לצערי, מדינות שהן סמי-מדינות. קשה לקרוא למדינה כמו סומליה "מדינה" במלוא מובן המילה, וכך גם לגבי אוטונומיות למיניהן, במזרח אירופה, בבלקנים וגם פה אצלנו. קשה אפילו לקרוא למדינה כמו עיראק "מדינה" במלוא המובן. וגרוע מכך, יש היום שחקנים בין לאומיים שהם לא רציונליים, כמו ארגון אל קעידה. וגם ניתן בהחלט לשאול אם המנהיג של מדינה חזקה וחשובה כמו איראן הוא שחקן רציונלי. על פי תפיסת עולמי, עלינו להסביר לעולם שסדר העדיפויות של הקהילה הבין לאומית חייב להשתנות, ושכל ההגדרות הקודמות – ברית ורשה, ברית נאט"ו, מדינות סוציאליסטיות, קפיטליסטיות – השתנו. יש סדר עולמי שמדינות העולם החופשי מנסות לשמר, ויש כוחות או מדינות או גורמים קיצוניים שמנסים להפר אותו.
 
הטענה כי מה שמאיים היום על העולם הוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני היא בגדר בריחה מן המציאות. המציאות היא הבעיות שנובעות מכיוון פקיסטן, אפגניסטן, איראן ועיראק.
 
מה שחשוב זה לשמור על היציבות העולמית והאזורית. מצרים היא בהחלט מדינה חשובה בעולם הערבי, גורם מייצב של כל המערכת האזורית ואולי גם מעבר לזה, ואני בהחלט רואה בה פרטנר חשוב. אשמח לבקר במצרים ולארח כאן מנהיגים מצריים, לרבות שר החוץ המצרי – הכול על בסיס של כבוד הדדי. 

אנו נוהגים בזילות בהרבה מושגים, ובייחוד במילה "שלום". אמירת המילה "שלום" עשרות פעמים ביום לא תקרב את השלום. שתי הממשלות הקודמות, ממשלת שרון וממשלת אולמרט, עשו צעדים מרחיקי לכת – ההתנתקות ואנאפוליס. 'ישראל ביתנו' לא הייתה אז חלק בקואליציה, אביגדור ליברמן לא היה שר החוץ, וגם לו רצינו, לא יכולנו למנוע את השלום. כל ההצעות מרחיקות הלכת לא הביאו את השלום – להפך. בשנים האחרונות המדינה עברה את  מלחמת לבנון השנייה ואת מבצע עופרת יצוקה. דווקא כשעשינו את כל הוויתורים, ראינו את ועידת דרבן, שתי מדינות ערביות, מאוריטניה וקטאר, ניתקו קשר וקראו לשגרירים בחזרה. קטאר הפכה למדינה קיצונית.
 
וגם בדעת הקהל אנחנו ממשיכים להפסיד מדי יום. כל הוויתורים והדיבורים על שלום רק יזמינו לחצים נוספים ומלחמות נוספות. ישנה מימרה בלטינית: Si vis pacem, para bellum – "החפץ בשלום, ייכון למלחמה". אנחנו בהחלט חפצי שלום, אבל גם על הצד השני מוטלת אחריות. אין מדינה בעולם שוויתרה כמו מדינת ישראל. מאז 77' ויתרנו על שטח גדול פי שלושה מגודלה של מדינת ישראל. תהליך אוסלו התחיל ב-93', מאז כבר עברו 16 שנים, ולא ראיתי שאנחנו מקרבים את הסדר הקבע.
 
יש מסמך אחד שמחייב אותנו, ולא מדובר בוועידת אנאפוליס – אין לזה שום תוקף. כשעברנו על קווי היסוד, אמרנו שאנחנו מכבדים את כל ההסכמים ואת כל ההתחייבויות של הממשלות הקודמות, משום שבמדינת ישראל יש רציפות שלטונית. אני הצבעתי נגד מפת הדרכים בממשלה, אבל זה המסמך היחידי שאושר בממשלה ובמועצת הביטחון, דומני החלטה 1505 – זו החלטה מחייבת, גם את הממשלה הזאת. ממשלת ישראל מעולם לא אישרה את אנאפוליס, לכן מי שרוצה להשתעשע, שימשיך להשתעשע. ראיתי את כל ההצעות הנדיבות של אהוד אולמרט, ולא ראיתי שום תוצאה.
 
לכן אנחנו נלך בדיוק לפי אותו מסמך, מפת הדרכים, כולל מסמך טנט, כולל מסמך זיני. לעולם לא אסכים שנוותר על כל 48 הסעיפים ונגיע ישר לסעיף האחרון – משא ומתן על הסדר קבע. הוותרנות לא מביאה שום תועלת, אנחנו נעמוד על קוצו של יו"ד – פירוק ארגוני טרור, הקמת ממשל יעיל, קבלת שינוי חוקתי עמוק בתוך הרשות הפלסטינית. וגם אנחנו מתחייבים לעמוד בסעיפי המסמך במלואו, כולל מסמכי זיני וטנט – אני לא בטוח שברשות הפלסטינית, או אפילו אצלנו, באותם חוגים שכל כך דוגלים בשלום, מודעים לקיום מסמכי טנט וזיני.
 
מתי הייתה מדינת ישראל הכי חזקה בעולם מבחינת דעת הקהל? אחרי הניצחון במלחמת ששת הימים, לא אחרי כל הוויתורים בהסכמי אוסלו א', ב', ג' ו-ד'. מי שרוצה לשמור על מעמדנו בדעת הקהל, חייב להבין שמי שרוצה שיכבדו אותו – חייב קודם כל לכבד את עצמו. אני חושב שזו תהיה, לפחות מבחינתנו, המדיניות.
 
אני משתדל כמה שיותר לפעול בצורה מסודרת ועם שקיפות מקסימלית. בתחילת דרכי במשרד החוץ, אני רואה צורך בהגדרת יעדים באופן ברור. כמו שיש יעד האינפלציה, שממשלה מאשרת וקובעת כל שנה, גם במדיניות חוץ חייבים להיות יעדים ברורים ומדידים. המשימה הראשונה תהיה ליצור את אותו מסמך - 'יעדי מדיניות החוץ הישראלית', ומדי שבוע, מדי חודש, נבדוק איך אנחנו מתקדמים.
 
אני בטוח שאנחנו נעבוד פה בשיתוף פעולה. אני מראש אומר לכם שנעבוד קשה, ובדרך כלל כשעובדים קשה – גם נהנים. אני מודה לכם מראש ואני רוצה לאחל לכולם, וגם לשרת החוץ היוצאת, חג פסח כשר ושמח ותודה ולהתראות.